סקירה

בשנים האחרונות אנו נמצאים בתקופה "לחוצה" מבחינה מדינית, פוליטית וביטחונית, בה מתרחשים אירועים העלולים לסכן חיי אדם. את אירועים אלה מסקרים עיתונאים אשר מסכנים את עצמם כדי להביא ידיעות חדשותיות קשות למהדורות החדשות ומשם אלינו הביתה, וכך אנו נשארים מעודכנים בכל מה שקורה בעולם ובמדינה.  

בכתבה " עיתונאי שהיה בשבי דאעש: המחבל מבריסל עינה אותי", מספר העיתונאי ניקולא אנה אודות חטיפתו על ידי אירגון דאעש בזמן עבודתו בגבול סוריה, עם שני עיתונאים נוספים. הכתבה מתארת את ההתרחשויות שקרו לעיתונאי בשבי. ניקולא סיפר את העינויים והסבל שעבר בשבי, " הוא נתן לי אגרוף בפרצוף ושאל אם אני אוהב את הכפפות החדשות שלו".

קריאת הכתבה מעלה שאלה גדולה, האם באמת היה שווה לעיתונאי לצאת לצלם, להביא סיקור ולסכן את חייו כך? בסוף הכתבה הביא הכתב שני משפטים העונים על שאלה זו, שנאמרו על ידי ההורים של העיתונאים שנהרגו בשבי: "איבדתי את בני וחברי הטוב ביותר, אבל אני יודע שמותו ישנה את העולם", אמר אביו של העיתונאי סטיבן סוטלוף שנרצח, בהתבטאות הפומבית הראשונה מאז פורסם הסרטון בו נראים הלוחמים האיסלאמיסטים עורפים את ראשו של בנו. "אני גאה בבני על כך שהגשים את חלומו", אמרה אמו של סוטלוף, שירלי, "רוב האנשים מעבירים את חייהם מבלי שחשו הגשמה".

מקרה דומה שבו עיתונאי סיכן את חייו בשביל משהו משמעותי מסופר בכתבה הצלם שהציל 3 סוהרים מהתופת בכרמל. הצלם רוני סופר מספר שאחרי שפרצה השריפה הגדולה, ביערות הכרמל, יצא לצלם את השריפה ובדרך הבחין באוטובוס שניסה לעשות פניית פרסה, אך כדור אש לכד אותו. הוא הצליח להציל שני קציני שירות בתי הסוהר שרצו לעברו ובנוסף גם לצלם הכל. בכתבה מספר הצלם, איך הוא סיכן את עצמו בזמן שהלך לצלם השריפה: "הגעתי בכלל כדי לצלם את השריפה. זיהיתי מרחוק את הרכס שנראה לי שקט והתכוננתי לצילום תמונות, בשנייה אחת האש דילגה מעבר לנקיק שבראשו עמדתי ומולי התלקח קיר של אש, פתאום שמעתי רעש של אש שמגיעה כמו שיטפון. רחש מפחיד של רעם ופיצוצים. כל השיירה של הרכבים התחילה לנסוע אחורנית וכשהרגשנו שהאש מאגפת אותנו נאלצנו לעשות פרסה, פתאום קלטתי שהאוטובוס לא מצליח להסתובב ונתקע. האש תפסה אותו בשנייה והתחילו לקפוץ ממנו אנשים. פתחתי את הדלתות ושלושה קצינים קפצו לתוכו, הכל בער והם צרחו. ידעתי שאין ברירה ופשוט נסעתי לתוך האש כדי להינצל. הפלסטיק החל להשרף ולמזלנו כשיצאנו מזה פגשנו כבאי שצינן את הרכב".

מצד אחד הכתבה מתארת את סיכון חייו של הצלם בזמן עבודתו ומצד שני מתארת את הגבורה שלו, שהצליח להציל שלושה קצינים, שאולי אם לא היה שם לא היו מצליחים להינצל מהאש. 

ממה שנכתב עד כה עולות כמה שאלות- מה המניעים של עיתונאי להבאת ידיעות חדשותיות? האם אהבתו למקצוע עולה על המחשבה של סיכון חייו? בכתבה, איתי ממשיך לפלרטט עם המוות- הפעם בארץ דאעש, איתי אנגל עונה על השאלות ומספר על כל המקומות שנכנס אליהם במסגרת עבודתו, הוא מציין את הגבולות שלו, את הסיכונים שלו, וכמובן את האהבה שלו למקצוע שגרמה לו להמשיך להיכנס למדינות אויבות, ולהמשיך לסכן את החיים שלו, גם אחרי שנהרגו כמה מחבריו העיתונאים במסגרת עבודתם. " איבדתי ארבעה מכרים בשלוש שנים האחרונות. ארבעה ימים אחרי שגיימס פולי, העיתונאי הראשון שדאעש ערפו את ראשו, נכנס מטורקיה למחוז אידליב בסוריה, עשיתי את הדרך הזאת בעצמי, בעזרת מורדים שהבריחו אותי. רק אחרי שיצאתי מסוריה הבנתי שגם גיימס היה שם, ושהקשר איתו נותק בנתיים. לא ידעתי שהוא נשבה. גם לא שעריפת ראשים היא חלק מהאג'נדה של האנשים האלה" (איתי אנגל).

עניין נוסף שאפשר לדבר עליו הוא העברת ביקורת. תוך כדי שעיתונאי מביא סיקור מסויים על מדינה, ארגון או פיגוע הוא מביע את דעתו האישית וכתוצאה מכך הצד השני יכול לראות זאת כפגיעה ויכול לפעול באמצעים אלימים כלפיו. 

בכתבה בלוגר ישראלי נעצר בבלארוס בגלל פוסט, מסופר על בלוגר ישראלי שכתב פוסט ביקורתי נגד המשטר  באזרבייג'ן ונעצר במינסק. אם הרשויות יחליטו להסגיר את הבלוגר למשטר באזרבייג'ן, הוא יהיה תחת סכנת חיים. בנוסף מעשה זה גרם לנזק ביחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאזרבייג'ן. 

מכתבה זו עולה סימן שאלה גדול, האם חופש הביטוי של עיתונאי עלול לעלות לו במעצר או בסיכון חיים? והאם שווה לעיתונאי לפרסם תכנים וביקורות נגד צד מסויים ולסכן את השלום של מדינתם? 
עוד עניין שיש לדבר הוא עיתונאים צבאיים. עיתונאים שמביאים סיקורים על התרחשויות צבאיות שקורות במדינה ובעולם, עיתונאים שעובדים עם חוק הצנזורה הצבאי. בכתבה הצלמת תיעדה את הפיצוץ שבו נהרגה, מסופר על העיתונאית, קליטון, שהייתה מומחית מודיעין חזותי. קליטון נהרגה במהלך צילום אימונים באפגניסטן, כאשר לא הפסיקה לצלם גם שהתפוצצה לידה פצצה. היא הייתה צלמת קרב ובפיצוץ נהרגו לידה גם ארבעה חיילים נוספים.  
הסקירה מעלה שאלות רבות לגבי המניעים של העיתונאים, הסיכונים שלהם, החששות שלהם, הגבולות שלהם, ועבודתם.